מחלקת הספורט והמתנ"ס הובילו גם השנה את יוזמת "רצים לזכרם" המתקיימת מידי שנה ביום הזיכרון. במסגרת היוזמה בני הנוער ביישוב, ילדי חוגי הספורט רצים ביישוב עם דגלי ישראל לזכר החללים.
השנה בסיום הריצה התכנסו הצעירים ביחד עם מורן, אחות של עינב מדהלה ז"ל ובמעמד מנכ"ל המועצה, אייל זלנה, לשמוע את סיפורה של עינב, בת היישוב.
ממכתבה של מורן – שהקריאה בפני הצעירים:
בס"ד
עינב אחותי הגדולה!
כשנולדתי את כבר היית בת חמש, בשבילי היית אחות גדולה ודמות להערצה וכל כך רציתי להיות דומה לך : לראות סדרות טלוויזיה ביחד, לשמוע את אותה המוסיקה ולהעריץ את אותם המפורסמים.
כמו הרבה אחיות בגילאים האלה היו לנו מריבות וויכוחים אבל אני חיכיתי שנגדל ונהפוך לחברות טובות.
עברו כבר יותר מ27 שנים מהיום שבו הלכת מאיתנו רק בת 19.5. העולם כבר בכלל לא נראה אותו הדבר, לך אפילו לא היה טלפון נייד ואינטרנט בייתי היה החידוש הכי גדול…
מאז לכולנו יש רשתות חברתיות אבל לך אין טיק טוק ולא אינסטגרם ואפילו לא פייסבוק….
אני מתארת לעצמי איזה פוסטים מעניינים וויראליים היית כותבת –
את שבגיל כל כך צעיר היו לך דעות על נושאים חשובים וידעת להתבטא בצורה שמיוחדת רק לך -את לא פה.
חששתי מהיום שבו אני אהיה יותר גדולה ממך בגיל אבל הזמן לא עוצר והשנים חולפות -עברו עליי המון חוויות חשובות ומשמעותיות בלעדייך,
אפילו חלק מהילדים שלי כבר עברו את הגיל שלך ואת חסרה לי.
בזמן האחרון יש שיר של יהודה פוליקר שנקרא יורם שלא יוצא לי מהראש ומייצג את מה שאני מרגישה אז אשתמש במילים שלו:
עינב תגידי לי את מה עושים עם אחות כמו שאת? מה עושים עם דמותך? עם זכרון היותך? עם מותך?!
השנים חולפות והכאב לא נגמר
ממשיכה לאהוב ולהתגעגע
אחותך, מורן
יהי זכרה ברוך!
